התחברות לחשבון אישי

להגשת מועמדות עליך להתחבר לאתר

פעם ראשונה? הרשם עכשיו

מאמרים

גיל שנתיים הנורא, הנפלא

גיל שנתיים תינוק ילד

גיל שנתיים (מכונה גם גיל ה- לא!-לא! הוא נפלא לילדים, אך קשה להורים. מה עובר על הילדים בגיל הזה? מדוע ישנם התקפי זעם? וכיצד עלינו ההורים להתמודד עימו בהצלחה?

התינוק שלנו התפתח, גדל והפך לפעוט. בגיל שנתיים הוא רוצה לגדול ולהיות עצמאי. הוא לא מסכים שיחליטו בשבילו, הוא לא מסכים שיעשו בשבילו, הוא רוצה להחליט בעצמו. הילד רוצה לעשות את הדברים בעצמו, הוא מאמין שהוא מסוגל לעשות הכל לבד. הילד מנסה להתנגד לכל דבר שמנסים להחליט, להכריח אותו, לשכנע אותו.
לכן זוהי תקופה שנקראת גיל ה- לא! לא! וגם גיל שנתיים הנורא. אכן לחלק מההורים זהו גיל נורא, מפני שמאוד קשה להם לשחרר ולתת אחריות לפעוט שלהם להחליט ולהתנסות לבד. אמנם ישנם סיטואציות שאנחנו בתור הורים איננו יכולים לוותר לפעוט, מפני שאלו סיטואציות שקשורות בסכנה ואיננו יכולים לסמוך עליו במצבים עקרוניים.

גיל שנתיים נפלא לפעוט שלנו

לעומת זאת לפעוט שלנו זהו גיל נפלא! הוא פתאום אינו תלוי בנו בצורה אבסולוטית, הוא מסוגל לבצע המון פעולות שהוא לא יכל לעשות בהיותו תינוק. הוא יכול להיות נייד ולהגיע לכל מקום שהוא רוצה. יש לו מיומנויות רבות שהוא רכש במשך השנתיים הראשונות לחייו. הוא יכול לשחק, ללכת, לרוץ, לקפוץ, לטפס, ללעוס ולאכול אוכל רגיל לדבר (לתקשר), מסוגל להבין מה שמדברים איתו ועוד.

לילדים מנגנון הישרדותי חזק

אנו ההורים חוששים, תמיד רוצים להגן על הילד, אך חשוב שנדע שילדים נולדים עם מנגנון הישרדותי חזק. הם מסוגלים לספוג, לתמרן,להתמודד, לשרוד. ילדים חושבים אחרת מאיתנו ההורים ואם נהיה מסוגלים לשנות את צורת החשיבה שלנו ולראות את הדברים מנקודת מבט של הילד נוכל לראות את גיל שנתיים כגיל נפלא ולא כגיל נורא. נוכל נהפוך את תהליך ההתבגרות של הגיל הזה לחוויה נעימה ואין סיבה שלא נהנה מתפקיד ההורות.

קצת על גיל שנתיים

גיל שנתיים זהו גיל ההתבגרות הראשון בו הפעוט מקשיב לרצונות שלו, מתנסה ביכולות שלו ומפתח את האישיות שלו. זהו צעד הצעד הראשון שלו בדרך לעצמאות. אם נתרגם את החשיבה שלו למילים, אלה יהיו המילים שלו:
אני מחליט לעצמי!
אתם לא מחליטים עבורי!
רק אני! אני לבד!

איך חשוב להתנהג עם הילד

קודם כל, הדבר כמובן בסדר ונורמלי לחלוטין. חשוב לדעת להציב גבול בצורה רציונלית ולא לבוא ממקום של פקודה. ילדים רוצים לזכות בתחושת ערך עצמי הם יעשו זאת על ידי כך שהם יראו שיש להם דעה משלהם וירצו שיכבדו את הדעה שלהם. בדרך כלל הם ישתמשו בעקשנות כי הם לא מכירים דרך אחרת.
הילד למשל יאמר - "לא בא לי" וזו אמירה שבדרך כלל לא נדע איך להגיב אליה וברוב המקרים אנו נפעל מהבטן ולא מהראש ואז אנו נכעס ונגיע למצבים של מאבקי כוח עם הילד. מאבק כוח עם הילד זהו מצב לא טוב לנו ולילד שסך הכל רצה להגיד לנו "גם לי יש דעה ואני רוצה שתכבדו אותה".
חשוב לתת לילד לחוש את תחושת הערך העצמי ולכבד אותו. אם למשל הילד אומר - "לא בא לי", אפשר להציע לו אלטרנטיבות. למשל: אם לא בא לו כרגע לאכול, ניתן לשאול אותו "מתי תרצה לאכול?".

גיל שנתיים הנורא? גיל שנתיים הנפלא!

זה בסדר, אנחנו לא צריכים להיות בהיכון ולהפשיל שרוולים. גם לגבולות שאנחנו עושים יש גבול. בהחלט חשובים הגבולות, אך בהחלט חשובים הדברים שכן נאפשר לילדים על מנת להתפתח ולבנות את האישיות שלהם.
חשוב שנעודד את הילדים לעשות דברים באופן עצמאי, נחזק אותם, נשתף אותם, על מנת שיוכלו לבנות לעצמם דימוי עצמי חזק וחיובי. חשוב לתת לילד תחושת ערך! לדוגמה: אני סומכת עליך שתיכנס עכשיו לאמבטיה כמו בוגר כי אתה גדול ועצמאי. גבולות עקרוניים יש להעביר בנחישות ואסרטיביות אך ברוגע.

מדוע ילדים נתקפים בהתקפי זעם ומה עלינו לעשות

הם אינם מסוגלים לעשות הכל לבד כמו שהם חושבים ואז הם מרגישים תסכול אשר גורם להם אכזבה, כעס ואף התקפי זעם! התקף זעם עלול להלחיץ כל הורה. לכן הורים צריכים ללמוד איך להתנהג במקרים כאלה. קודם כל - לא להגיב בעצמה וליצור מאבקי כוח עם הילד. לא לבוא ממקום של כעס, לא לשפוט את הילד, לא להיכנע ולנסות לרצות או "לשחד" במתנות רק על מנת להשיג שקט. כן להכיל, לרסן (לחבק חיבוק דב).

אם התפרצות זעם מתרחשת בפומבי, לקחת את הילד למקום פרטי יותר בכדי שלא יהיה מובך ובכדי לשמור על כבודו. לחכות שהילד יירגע (הילד עדיין לא בשל ולא מנוסה במצבים של איזון רגשי).
אחרי שהילד נרגע, חשוב לדבר על זה. לומר לו - אני יודעת שמאוד כעסת מקודם, אתה יודע שכשעצבניים אפשר להגיד ואין צורך להתפרע ולהשתולל. כאשר אנו מסבירים לו איך הוא הרגיש הוא כבר רגוע יותר, מפני שלפני כן הוא אינו יודע לבטא במילים את הרגש שלו ולכן הוא משתמש בשפת הגוף.
לעולם לא להתעלם - לא לטייח ולא לטאטא הכל מתחת לשטיח. אם מתעלמים יווצר מצב שהילד יראה שלא התייחסו אליו, הוא יסלים את המצב בכדי לזכות בהתייחסות.
כותבת המאמר היא שרה מלכה, יועצת התפתחותית וחינוכית לגיל הרך, בעלת 30 שנים של ניסיון בעבודה עם הגיל הרך, ומנהלת קבוצת הפייסבוק ניצנים בחינוךהמאמר הינו מאמר דעה, הוא אינו מהווה המלצה והשימוש בו הינו עפ"י שיקול דעת הקורא בלבד.

שלח לחבר

מלאו את הפרטים הבאים: