אמא ואבא הולכים לגן ואני גם

שנת לימודים חדשה בפתח, חופשת הלידה נגמרה, גם כל מצבור ימי המחלה ו.... כן צריך ללכת לגן. אימאל'ה, מלחיץ ! אבא הצילו, סבא, סבתא אולי...

האוצר שלנו, סליחה הילד גדל וכן אין ברירה, הוא הולך למסגרת או למטפלת בפעם הראשונה. מישהו אחר יצחק איתו, יאכיל אותו, אבל אולי בכל זאת אני אצליח לראות אותו עושה את הצעד הראשון, ואולי לי יאמר את המילה הראשונה, ייתן את הנשיקה הראשונה.

התינוק שלנו גדל והגיע השעה לומר "שלום לגננת, לגן"

הלחץ אצלנו ההורים בעליה רק מהמחשבה על הפרידה, אחרי עבודת המחקר המקיפה והיסודית שערכנו לאתר את המטפלת / המסגרת המתאימה ביותר ליקירנו.

היזכרו בפעם הראשונה שסבא או סבתא החזיקו אותו ביד או באחיין בן השלוש שביקש וזכה להחזיקו בין ידיו. כמה דאגה הייתה שם, כמה הוראות ואזהרות, שיגרתם לחלל, שלא לדבר על תסריטי האימה שחלפו במוחכם. כל זאת כשאתם שם ו״שולטים" במתרחש ועכשיו אתם נאלצים לסמוך על דמות זרה לא מוכרת שנראית כמעט מושלמת (אמא ואבא הכי מושלמים).

אמא אבא יקרים, חשבתם פעם מה קורה כשאתם מראיינים מטפלת או הולכים לראות מטפלת/מסגרת? על מה חשבתם, מה היו התחושות המקדימות שלכם, על מה דיברתם וסיכמתם בניכם ההורים לפני "הריאיון", שפת הגוף שלכם טרם הפגישה ובמהלכה, האם ואיך חיבקתם את התינוק. רגע, חושבים! בעצם, מה שידרתם עד עכשיו לילדכם, טרם פגישתכם עם המטפלת או המסגרת? ומה לאחר הפגישה? התבוננו בילד במהלך הסיורים והראיונות: איך הוא מתנהג, האם הוא בוכה או רגוע, משתלב או נצמד אליכם? נסו לנתח את תחושותיכם והתנהגותכם והצליבו לאלו של הילד - התוצאה מפתיעה?!

הסיבות בגללן קשה לילד שלנו להסתגל למסגרת החדשה

אז למה בעצם קשה לילד:
* לאמא ואבא קשה, משגרים עוד חיבוק חזק עוד נשיקה.
* סדר היום במסגרת שונה.
* ישנם ילדים שהתרגלו להתעורר לבד ועתה יש להעירם.
* בימים הראשונים בעיקר, התכונה בבית מתחילה כבר לפני השינה, מתחיל הלחץ סביב שעת השינה, מכינים את התיק, וההורים מחליפים מילים אחרונות של התרגשות וחששות.
* מפגש עם דמויות חדשות ולא מוכרות, ופרידה מדמויות מוכרות מערערת את תחושת היציבות והביטחון.
* המטפלת שונה במראה, בלבוש, בריח, בקול, במגע ועוד.
* האוכל - שונה בריח, בטעם, במרקם ובמרכיבים.
* המבנה המוכר של החדר והבית מתחלף במבנה חדש, שצריך ללמוד ולהכיר.
* שינה עם עוד ילדים על מזרן או בלולים קרובים.
* קולות - יש הרבה קולות של ילדים, אנשים, בכי, מוסיקה שונה וכ"ד.
ואלו יקיריי רק מקצת הגורמים, שאת מפלס החרדה מעלים, את הביטחון מערערים ופחדים אצל הילד מעוררים.

ההתנהגויות האופייניות של ההורים

גם להורים (אנחנו) התנהגויות אופייניות בעת הכנסת הילד למסגרת החדשה. אלו חלק מהן:
* עצבנות וחוסר מנוחה בבוקר לפני ההגעה למסגרת.
* שיחות טלפון אין סופיות עם הסבים, חברים וכל מי שעדיין מוכן להקשיב.
* שיחות הכנה לילד.
* שיחת טלפון מקדימה למטפלת (דומה יותר לתחקיר אחרון של חשוד).
* שוכחים משהוא בבית או בודקים עשר פעמים שלא שכחנו כלום בבית, גם לא את הילד (כן זה קורה להורים אחדים).
* יושבים מחוץ לדלת המסגרת וכוססים ציפורניים, בוכים או מקטרים בטלפון.

התנהגויות האופייניות לילדים בכניסה למסגרת החדשה

אלו ההתנהגויות הצפויות לילדים שנכנסים למסגרת החדשה:
* הצמדות להורה.
* בכי וצרחות.
* סירוב לאכול או קשיים סביב האוכל.
* קושי להירדם ושינה קלה מאוד.
* פחדי לילה ורצון לשון עם ההורים.
* רגרסיה (נסיגה) חזרה להרטבה או מציצת אצבע/מוצץ.
* נשיכות והתפרצויות זעם.
* אצל תינוקות עשויה להיות שינה מרובה.
* הילד חולה, חום, שיעול, חולשה, וכל מיני תופעות של מחלה.

התופעות שתיארתי הן חלק מהתופעות, איתן אנו עשויים להיפגש, חשוב להיות מודעים ורגישים לשינויים אצל הילד, שכן לכל ילד ביטויים אישיים המאותתים קשה לי.

איך עוברים את ההתחלה החדשה בהצלחה

אז, מה אפשר וצריך לעשות כדי לעבור את ההתחלה החדשה בהצלחה?

* להשתדל להרגע, נסו לחשוב כאילו מדובר במעדן שקנינו בסופר. לא טוב? מחליפים.
* להימנע מהתלחשויות ושיחות אין סופיות בנושא (גם כשהילד ישן הרדאר עובד).
* הכרות מוקדמת עם המקום החדש באמצעות טיול יום יומי עם הילד, כשבועיים לפני הכניסה למסגרת, שכן סביבה מוכרת פחות מאימת ומלחיצה.
* סיור עם הילד בתוך המסגרת במים הראשונים שלו במעון/פעוטון.
* מפגש הכירות אישית עם המטפלת/מטפלות שלו במסגרת, דמויות מוכרות משרות.
* ביטחון.
* פעילות עם הילד באביזרים ומשחקים שבמסגרת בימים הראשונים.
* כניסה מדורגת למסגרת, ביום הראשון להגיע לשעה יחד עם ההורה, ביום השני להגיע ולשהות עם הילד כשעה ולהשאירו לבד כחצי שעה. בהדרגה להעלות את משך השהות של הילד במסגרת.
* מומלץ לא להשאיר את הילד לישון במסגרת בשבוע הראשון.
* מומלץ להגיע לארוחות ביומיים הראשונים ולסייע לילד בהתארגנות לקראת ובמהלך הארוחה.
* חשוב מאוד להימנע משינויים נוספים בחיי הילד לפני כניסת הילד למסגרת ועד להסתגלותו למסגרת. שינויים כמו מעבר דירה, צביעת הבית או חדר הילדים, מעבר למיטה חדשה, רהיטים חדשים, בייביסיטר חדש/ה, גמילה מחיתולים או מציצה ועוד, שינויים אלו דורשים הסתגלות בפני עצמה ועשויים להקשות על הילד.
* לאפשר לילד להגיע עם חפץ מוכר ואהוב מהבית - חפץ מעבר.
* ילד שרגיל לישון עם שמיכה, כרית, "סמרטוט" או בובה, חשוב להביא כדי להקל על השינה.
* אם ישנה אפשרות להביא שמיכה וסדין של הילד, הריח, המרקם ורקע המוכר מקלים על היכולת להירדם.
* לספר לצוות על התנהגויות ייחודיות מאפיינות של הילד, איך הוא נרגע, איך הוא נרדם (יש המתנדנדים כדי להירדם), בדרך זו נקל על הילד ועל הצוות בעבודתו עם הילד.
* בסוף יום הפעילות להקדים להגיע, בעיקר בחודש הראשון לשהיית הילד במסגרת. רצוי שההורים יחכו מאחורי הדלת ולא הילד יחפש לחוץ אחר הוריו, כשהוא רואה הורים אחרים שכבר נפגשו עם ילדם ויוצאים מהמסגרת. אין נורא מאיחור של הורה כדי להקשות ולייצר פחדים אצל הילד. (חשוב גם במשך כל השנה).
* להקדיש לילד זמן איכות לאחר היציאה מהמסגרת, לסגור טלפון ולעכב סידורים וקניות לשעה, זאת למען זמינות ופעילות עם הילד.

מאחלת לכם ההורים הצלחה רבה בפתיחת השנה, הסתגלות קלה ומוצלחת לילדים, להורים ולצוות.

כותבת המאמר היא This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. בעלת M.A. בהתפתחות הילד, עוסקת בפיקוח והדרכה במסגרות לגיל הרך והנחיית הורים.