להיוולד עם צרכים מיוחדים זה לא מחלה

כל הילדים של היקום הם מתנה להורים

לכן, על כולנו ללמוד לכבד את השונה גם אם הוא בעל מוגבלות זו או אחרת. לעיתים רבות ילדים רגילים מקבלים את השונה באהבה עד שהם רואים שההורים שלהם מתרחקים ומתייחסים בהסתייגות למישהו שהוא שונה. במקרה זה הילדים מקבלים דוגמה לא טובה, אם כי אי אפשר להכליל ולומר שכל ההורים מתנהגים כך.

בעבר ילדים עם צרכים מיוחדים נדחקו לשוליים

לכן גם ילדים שראו שההורים שלהם מתרחקים ומסתייגים מהם התנהגו מן הסתם באותה צורה. ידוע שילדים לוקחים דוגמה מהוריהם. אני חשתי חמלה ואהבה לאנשים אלה וניסיתי לגונן ולחבק אותם ככל שיכולתי למרות ששילמתי על כך מחיר חברתי מפני שחבריי בגן או בכיתה שראו אותי מתקרבת ומשחקת עם ילדה או ילד בעלי מוגבלות זו או אחרת השתדלו להתרחק גם ממני כאילו שמוגבלות היא מחלה מדבקת.

אחרי שנים הבנתי מדוע בעצם אני התנהגתי אחרת מילדים אחרים מבלי שאף אחד הסביר לי שכולנו שווים וחשוב לכבד כל אחד איך שהוא. היה לי משהו הרבה יותר חזק - הייתה לי דוגמה חיה מהבית. נולדתי לאם כבדת שמיעה, שם אימי חיה שתנוח על משכבה בשלום. אימי הייתה אשה טובת לב צנועה ומקסימה בעלת חכמת חיים. היא לא ידעה קרוא וכתוב למרות זאת זה לא מנע ממנה להיות חכמה במיוחד. היא תמיד סיפרה לנו שהיא לא למדה בבית ספר. מכיוון שהנושא הזה מאוד הציק לי, יום אחד החלטתי פשוט לשאול את סבתי עליה השלום: "סבתא איך זה שכל הילדים שלך חוץ מאמא שלי למדו בבית הספר מדוע לא דאגתם לשלוח גם אותה ללמוד בבית הספר?".

סבתי נעצבה לרגע ואז השיבה לי: "שרה את נכדה אהובה וחכמה שלי, אספר לך בדיוק, מדוע אמך לא למדה בבית הספר כך היה הסיפור: אמך נולדה ב- 1925 בעיירה נציבין בדרום תורכיה. היא נולדה בלידת בית. אז כל הנשים ילדו בבית מפני שלא היה שם בית חולים. לא היו רישומים ולא בדיקות ומעקבים להתפתחות הילד כמו היום. ואפילו לא ידענו שהיא בעצם נולדה כבדת שמיעה. כשעלינו לישראל אמך הייתה בגיל 7 שנים והכנסנו אותה לבית הספר. מסתבר שכל השנה היא בהתה במורה מפני שהיא לא שמעה כלום. בסוף השנה הזמין המנהל אותי ואת סבא שלך.

המנהל לנו באלה המילים: "אני מצטער אבל כנראה שהבת שלכם סובלת מפיגור שכלי. היא לא קלטה כלום כל השנה. כמובן שזה גרם לנו צער אך הבנו שכנראה זהו גורלה ואין מה לעשות". מסכנה אימי הגורל התאכזר אליה, לו רק הייתה נולדת במקום יותר נאור ומתקדם יתכן שהחיים שלה היו שונים. אך למרות שהיא לא שמעה ולא למדה בבית ספר היא הייתה אישה חכמה והצליחה להתפתח טוב. היא הייתה אם שנתנה לנו אהבה ומסירות ללא גבול. רק אחרי הרבה שנים שעשו לה בדיקות גילו שבעצם היא אינה שומעת והתקינו לה מכשיר שמיעה.

מקבלים את כל הילדים המיוחדים